מגזין ״עולים לרשת״

ניוזלטר
פייסבוק
קישורים נוספים
אלופות המדינה - גברים
 
קבוצה אלופהשנה
עירוני לוד2017
מרכז טניס רמלה2016
מרכז הטניס רמלה2015
הפועל עירו2014
מרכז טניס רמלה2013
אלופות המדינה - נשים
 
קבוצה אלופהשנה
הפועל טבעון2017
רמה״ש2016
הפועל טבעון2015
מרה"ט רמה"ש2014
מרה"ט רמה"ש2013
מרה"ט רמה"ש2012

הקהל שמילא את היציעים (וקיבל קלאסיקה), הקאמבק הענק של עמוס (ואז של השבדי), וסט חמישי בלתי נשכח שלא רצה להסתיים. עד שהגיעה הנקודה ההיא. פלאשבק נוסטלגי למשחק טניס שקיים את כל מה שהבטיח, ועוד הרבה יותר


 מאת:אריאל כהן, איגוד הטניס.

וברגע אחד, זה פתאום נגמר. סלייס בקהאנד שהלך לרשת, קהל ששאג, שופט שהכריז גיים, סט אנד מאץ', וזהו זה. בשנייה, 183 דקות של טניס עילאי כאילו נמחקו, הועברו לסל המיחזור של ההיסטוריה, ויחד איתן אחד הקרבות הגדולים שמגרש 1 בווימבלדון זכה לארח בשנות ה-90. קרב ש"אחד משלנו" היה שותף מלא בו. ומן העבר השני? ובכן, כמה חבל, וכמה לא, שמן העבר השני עמד באותו יום אחד מגדולי הטניסאים בהיסטוריה.

זה היה אחה"צ ווימבלדוני טיפוסי ב-30 ביוני, 1990. לא חם מדי, לא קר מדי. רוח נעימה של צהריים בריטיים, וביציעים קהל מתורבת (מאוד) ונייטרלי (בערך). אז, כמו היום, הסיבוב השלישי היה פחות או יותר השלב בו המדורגים הבכירים בסלאמים כבר לא יכולים להרגיש בטוחים מדי בעצמם. בסיבובים האלה, כבר לא הוגרלו מולם נו-ניימס כאלה ואחרים, אלא יריבים מוכחים, לעיתים מהצמרת העולמית הגבוהה. דברים כבר לא באו בקלות כמו קודם. ו"בא בקלות" תהיה ככל הנראה הכותרת האחרונה שסטפן אדברג ייתן למפגש ההוא מול עמוס מנסדורף בסיבוב השלישי בווימבלדון. הראשונה תהיה: "אלוהים, תודה".

10 מפגשים בין מנסדורף לשבדי ראה ספר דברי הימים של הטניס העולמי, ובניגוד לתותחי על אחרים שהישראלי האכיל חצץ, כאן המאזן הפנימי עומד היום על 0:10 חלק לאחד מהגדולים בסבב בכל הזמנים. פתיחת ההתמודדות באותו היום לא סימנה על שינוי מגמה: אדברג, שהגיע אחרי פתיחת שנה קשה (פרישה מאוסטרליה, הדחה כבר בסיבוב הראשון ברולאן-גארוס), ניצח בסט הראשון 4:6 במה שנראה באותו שלב כהכנה לשיוט. 25 שנים אחרי, מנסדורף נזכר בתנאים המוקדמים: "זה היה קצת חוסר מזל לקבל את סטפן דווקא בסיבוב הזה, וכשהייתי בכושר שהייתי. לשחק מולו בסלאמים בתקופה ההיא ולהגיע לשלבים הללו זה לא משהו שהיה זר לי, זה קרה לא מעט. אבל כן, אם הייתי מקבל שחקנים אחרים, אולי הייתי עושה יותר בטורניר הזה. כך או כך, זו היתה ההגרלה. והשאר היסטוריה".

וההיסטוריה הזו החלה לפתע לחייך לעבר הישראלי במערכה השנייה. הוא איזן ל-1:1 עם 5:7 לא פשוט, והסט השלישי? הוא כבר היה הצגה של איש אחד – נטול אזרחות שבדית אבל מלא מוטיבציה. פעמיים שבר מנסדורף את ההגשות של אדברג, ותוך 29 דקות בלבד קבע 3:6, סגר מהפך, וטיפס ל-1:2. ראיתם פעם קרחון אנושי, שלא קוראים לו רוג'ר פדרר, מזיע? שם, במגרש מס' 1, ב-30 ביוני 1990, זה קרה. אדברג, לזכותו ייאמר, דאג להדגיש לא פעם שעמוס היה אחד השחקנים הכי חכמים ששיחק מולם בקריירה, אבל אם תשאלו את שלמה גליקשטיין - עוד ישראלי שידע איזה מאבק או שניים מול מדורגים בכירים במגרשים מרכזיים - היה שם הרבה יותר מרק שכל: "הדבר שהכי זכור לי מהמשחק הזה הוא הרמה", הוא מספר כעד ראייה שנכח ביציע. "זה היה פשוט משחק טניס ברמה גבוהה מאוד. קרב ענק, כזה שזוכרים שנים קדימה, ושראוי להיכנס לרשימת הקלאסיקות". כמה שהוא צדק.

הלאה. הפינג-פונג נמשך לתוך הסט הרביעי. עם הגב לקיר, סטפן אדברג הזכיר שהוא סטפן אדברג לכל מי שלרגע שכח. 2:6 חלק סידר לו שיוויון 2:2 במערכות, אבל טעה מי שהלך לנמנם כי חשב שכאן מנסדורף יקרוס מנטלית והשבדי יטייל. "מבלי לגייס את כל הכוחות שהיו בו, אדברג לא היה יכול לשרוד את המפגש הזה", נאמר בקטע קריינות בסרט דוקו שהופק שנים לאחר מכן על ווימבלדון 1990. "סטפן היה צריך למצוא את הדרייב, את יכולת האלוף, ומול עמוס זה קרה". אבל יכולת האלוף לא ממש עזרה לשבדי להרוג את המשחק מול "קצין הצבא הישראלי לשעבר" (עוד ציטוט מהסרט). רחוק מזה.

למעשה, לאורך כל הסט החמישי, אדברג לא היה קרוב לשבור את מנסדורף, שלקח במערכה ההיא לא פחות מ-5 משחקוני הגשה שלו על האפס. מאמנו המיתולוגי של השבדי, טוני פיקארד, יאמר שנים לאחר מכן ש"לעמוס היו מספיק צ'אנסים לשלוח את סטפן לחדר ההלבשה". כשאני שואל היום את מנסדורף עצמו מה הדבר הקטן שהיה חסר כדי לקחת את המערכה המכריעה, הוא עונה: "נכון שזה הלך צמוד צמוד עד הסוף, וכעיקרון תמיד האמנתי שאני יכול לנצח כל יריב, אבל הבעיה היתה שלא הצלחתי להגיע בסט ההוא למצב של יתרון שבירה ונקודת משחק". עובדתית, הצדק עימו. ובכל זאת, קרב היריות הזה נמשך ונמשך. 1:1, 2:2, 3:3, וכך הלאה, עד 7:7. אף אחד מהצדדים לא התכוון לוותר.

 

 הקטע הרלוונטי מהמשחק מהפתיחה ועד לדקה 3:00


כעת, פסק זמן לטובת דיון פסיכולוגי קצרצר. כי מעבר לעניין הפיזי, מעבר ליכולת, מעניין לדעת מה עובר בראש של טניסאי במצב כזה: 7:7 מול אגדת טניס, במגרש מלא עד אפס מקום, בגראנד סלאם. עד כמה חזק הפחד לטעות לעומת הרצון להשלים סנסציה שתיזכר שנים קדימה? גליקשטיין, ש-5 שנים קודם לכן לקח את מקנרו למאבק בן 5 סטים ב-
US OPEN, מנסה להסביר. "האמת היא שאין לך זמן לחשוב בכלל. הכל קורה מהר", הוא מנתח. "במשחקים האלה, כשאתה מגיע למצבים שאתה מאוד קרוב מול מדורג כל כך בכיר - אתה כבר ממש מרגיש שאתה יכול לנצח. העניין הוא שאלה בדיוק היריבים שמנוסים ממך במצבים הללו. הם היו שם יותר פעמים ממך, הם רגילים לשחק במגרשים הגדולים, הם יודעים מה לעשות ויותר 'הולכים על זה'.  ועדיין, במקרה הזה זה באמת היה נקודה לפה, נקודה לשם".

 

ו"הנקודה לשם" שגליקשטיין מדבר עליה היתה במקרה הזה כואבת ממש. במצב של 7:7, כשהסרב שלו, למנסדורף היו כבר שתי אפשרויות לעלות ל-7:8 ולהעביר את הלחץ לאדברג, אבל דווקא במה שהוגדר יום לאחר מכן בתקשורת הישראלית כ"משחק ההגשה הטוב בקריירה שלו", משהו לא עבד. השבדי השיג ברייק-פוינט. ושם, ברגע הקריטי ההוא, ההגשה של עמוס הלכה לכיוון הלא נכון - לעבר חבטת גב היד המפחידה של אדברג. הריטרן הנפלא והצפוי הגיע, ובקהאנד נוסף ממולדת האיקאה קבע 7:8 וגרר תנועת ניצחון חריגה במוחצנותה במונחי אדברג. יש שבירה. הגיים האחרון כבר היה לפרוטוקול. נקודת מזליקי אחת ועוד כמה סרבים מדוייקים עשו את העבודה עבור המדורג הבכיר ושלחו אותו לשמינית. 7:9 במערכה החמישית, נכתב על לוח התוצאות. 7:9 ששילב אכזבה וכאב עם הרבה גאווה.

בוריס בקר, ג'ימי קונורס, ג'ים קורייר, אנדרה אגאסי, תומאס מוסטר, ייבגני קפלניקוב, בראד גילברט, מייקל שטיך, הנרי לקונט, מילוסלאב מצ'יר ויאניק נואה. מה המשותף? כולם שחקני על שמנסדורף ניצח בשלב כזה או אחר בקריירה. אולי בשל כך, קצת מצחיק לשאול אותו אם ההפסד ההוא לאדברג היה משחק חייו. ועדיין, הכתבים הישראלים שעטו על מנסדורף המאוכזב בסיום, שאלו בדיוק את השאלה הזו. רגע אחרי הפספוס הגדול, הוא השיב להם: "אני לא יכול להגדיר משחק כטוב אם הפסדתי בו. אין אצלי מושג של להפסיד בכבוד, זה לא בלקסיקון שלי".

25 שנים וקצת לאחר מכן, הוא נשמע בדיוק אותו דבר. "תראה, אולי אם הייתי מנצח הייתי מדבר אחרת", הוא אומר. "אבל משחק חייו זה תיאור שמתאים למישהו שהיה 200 בעולם וגנב איזה ניצחון שניים גדולים בקריירה. לי היו הרבה משחקים טובים, ועדיין לא הייתי מגדיר אף אחד מהם כמשחק חיי. שום קריירה לא צריכה להימדד במשחק אחד". קשה להתווכח.

ועוד עניין קטן שנותר לברר. את ידיעת סיקור המשחק שנדחקה עד לעמוד 13 ב"ידיעות אחרונות" (רבעי גמר המונדיאל שוחקו באותו סופ"ש), ליוותה כותרת גדולה: "אדברג ניצח, אך הקהל הריע להצגה של מנסדורף". כשאני מנסה לתהות אם יושבי היציעים אכן ויתרו על הסגידה לאדברג לטובת עמוס באותה שבת קסומה או שמא מדובר במיתוס תקשורתי, מנסדורף מצחקק: "זה לא משהו שזכור לי, ובוא נאמר שאז עיתונאים לא תמיד דייקו. אל תשכח שלא היה אינטרנט ואי אפשר היה להכחיש או לאשר את הדברים. סטפן היה מאוד אהוב ברחבי כל העולם, הפדרר של התקופה ההיא. אם הקהל הריע, זה כי היה מסוג המשחקים שהוא אוהב - כאלה שבהם האנדרדוג עושה צרות וקרוב לנצח. אני לא בטוח שהם היו שמחים כל כך אם הייתי מנצח..."

תשובה לתהייה של עמוס כבר לא נקבל, מן הסתם. אדברג עצמו המשיך עד להנפת הגביע, כשהוא מנצח את לנדל ובקר בהתאמה בחצי ובגמר. לאחר זמן מה הוא הודה: "המשחק מול עמוס היה המפתח לזכייה בטורניר כולו. אחרי שניצחתי אותו, ידעתי שאני שוב על הדרך הנכונה". עד כמה המילים הללו ניחמו את מנסדורף? לא נדע.

 בדיוק כפי שלא נדע מה היה קורה אם הסלייס בקהאנד ההוא לא היה הולך לרשת.






השותפים שלנו


volvo
winner
bg_logo
calcalist
five
Wilson
Mey Eden
רב בריח -  רזולוציה גבוהה